1המונחים יציאה ושיבה יציאה – שתי משמעויות 1 ה"יציאה" היא כנגד ה"ביאה". מונח זה א משמש ליציאת גוף ממקום שהיה נח בו למקום אחר, בין אם הגוף הוא בעל חיים ובין אם לאו: "הֵם יָצְאוּ אֶת הָעִיר" בראשית מד,ד, "כִּי תֵצֵא אֵשׁ" שמות כב,ה. ב והושאל להופעת דבר שאינו גוף כלל: "הַדָּבָר יָצָא מִפִּי הַמֶּלֶךְ" אסתר ז,ח, "כִּי יֵצֵא דְבַר הַמַּלְכָּה" שם א,יז, כלומר התפשטות הדבר. "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה" ישעיהו ב,ג. וכיוצא בזה "הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ" בראשית יט,כג, כלומר הופעת האור.2הופעת מעשה ה' מכונה יציאה 2 לפי השאלה זו הוא כל לשון יציאה שנאמר ביחס אליו יתעלה: "הִנֵּה ה' יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ" ישעיהו כו,כא; מיכה א,ג – יופיע דברו המוסתר כעת מאתנו, כלומר יצירת מה שנוצר לאחר שלא היה. כי כל היווצרות על ידיו יתעלה מיוחסת לדברו: "בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם" תהילים לג,ו – בדימוי לפעולות היוצאות מן המלכים, שהכלי שלהם לביצוע רצונם הוא הדיבור. והוא יתעלה אינו נזקק לכלי לפעול באמצעותו, אלא פעולתו היא רק ברצונו בלבד. וגם אין דיבור כלל, כמו שיתבאר א,סה.3העדר השגחת ה' מכונה שיבה 3 וכיוון ש"יציאה" הושאלה להופעת פעולה מפעולותיו כמו שביארנו ונאמר "הִנֵּה ה' יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ" בפסקה הקודמת, הושאלה גם "שיבה" להסתלקות אותה פעולה בהתאם לרצון האלוהי, וכך נאמר: "אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל מְקוֹמִי" שילוב פסוקים: הושע ב,ט; ה,טו – המשמעות היא ההסתלקות מאתנו של השכינה שהיתה בינינו, המובילה להעדר ההשגחה עלינו, כמו שאמר באיומו: "וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת" דברים לא,יז. משום שאם תיעדר ההשגחה יופקר מי שנעדרת ממנו ההשגחה וייעשה מטרה לכל מה שעלול לקרות ולהתארע, והטוב והרע שיבואו עליו יהיו כפי המקרה. כמה קשה איום זה! על כך כינה בדבריו: "אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל מְקוֹמִי".
